הצילום של עדי שמעוני מתפתל בין בדיה פנטסטית לריאליזם קשוח; זהו צילום ישרני ועובדתי העוטה על עצמו מעטה חושני של חומר וטקסטורה, אשר לעיתים מצעף אותו ולעיתים מפקיר אותו לקור כירורגי חף ממיסתורין.