מחשבה שונה על הקשר שבין ארכיטקטורה מודרנית לתהפוכות נפש עולה מתערוכה זו. שני אמנים מצרפת, אמן ישראלי ואמנית ישראלית החיה בניו־יורק, עוסקים ביחסים שבין יצירתם ובין חללים ארכיטקטוניים – פיזיים ונפשיים. ארבעת האמנים עוסקים בהקצנת מצבים של חרדה מן הסכנה הטמונה בשקט הוויזואלי של הארכיטקטורה המודרנית ובוחנים מחדש את הפונקציונליות שלה: ההחלקה המהירה בסקטבורד על גבי פסלים סביבתיים בעבודתו של רפאל זרקא, ציוריה הסטריליים עד כדי אובססיה של דיתי אלמוג, בחינתה של הנראות החיצונית בפיסול המאופק של נמרוד ראובני, העוסק בשקיעתם האילמת של מבנים, או האופן שבו ג'ורדי קולומר בונה מחדש את הקובייה הלבנה כזירה כאוטית – כל העבודות נעות סביב הקיום האנושי, המודע והתת־מודע.

אמנים: דיתי אלמוג, רפאל זרקא, ג'ורדי קולומר, נמרוד ראובני.
אוצרת: מרי שק.