מערכת יחסים מורכבת בין ציפורי אהבה מעופפות ובין פסל ילדה החולקים כלוב אחד, ניצבת במרכזה של העבודה ציפורי אהבה. הציפורים משתמשות בילדה כבמקום מנוחה, שורטות את ידיה בציפורניהן, זקוקות לה אך פוגעות בה בעת ובעונה אחת. הילדה, מצידה, מתמסרת לגמרי לציפורי האהבה שסביבה. כמוהן, גם היא כלואה בכלוב, בלי יכולת לצאת, אך בשונה מהן היא סטאטית, נותנת את עצמה לגמרי אבל גם כובלת את הציפורים אליה. העבודה מפגישה את הצופה עם דינמיות פרשנית, ומעמידה זה מול זה קצוות רגשיים בלי להכריע מי מאותם קצוות שולט בסיטואציה – סיפוק מול קורבנוּת, נתינה ללא גבולות מול ניצול.